ערעורם של עמית בן לולו ומאיר מלכה על גובה הקנסות שנגזרו עליהם בבית משפט השלום בקריות, בעקבות הרשעתם בעבירות הקשורות להפעלת מקום להימורים. בן לולו הורשע בניהול המקום, ומלכה בעבודה בו ומכירת כרטיסי הגרלה. המערערים טענו שהקנסות – 10,000 ש"ח לבן לולו ו-9,000 ש"ח למלכה – חורגים ממדיניות הענישה המקובלת, במיוחד לאור הודאתם, חרטתם ומצבם הכלכלי. הרכב השופטים בבית המשפט המחוזי בחיפה – הנשיא אלרון והשופטים ליפשיץ ו-וינשטיין, דחה את הערעור, בקובעו כי הקנסות סבירים ואינם חורגים ממתחם הענישה ההולם עבירות כלכליות מסוג זה. פסק הדין מדגיש את החומרה שבעבירות הימורים ואת שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית.

ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על אניס פח'ר אלדין, שהורשע בהונאת רשויות המס בהיקף של כ-20 מיליון ש"ח. פח'ר אלדין, בעל עסק בתחום הבנייה, הורשע בעבירות חמורות של מס הכנסה ומע"מ שבוצעו במשך ארבע שנים תוך הגשת דוחות כוזבים, השמדת ספרים ורישום כוזב. למרות הודאתו, לא נטל אחריות אמיתית, ומצבו הנפשי, כפי שתואר בתסקיר שלילי, לא שינה את עמדת בית המשפט. הערכאה הדיונית גזרה עליו 20 חודשי מאסר וקנס של 25,000 ש"ח, אך הרכב שופטי הערעור – הנשיא אלרון והשופטים ליפשיץ ו-וינשטיין, החמיר את עונשו ל-30 חודשי מאסר וקנס של 50,000 ש"ח, תוך הדגשה של החובה להחמיר בענישה בעבירות מס בשל הפגיעה החמורה בקופה הציבורית ובשוויון בנטל.

בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב הנשיא יוסף אלרון והשופטים רבקה פוקס ודניאל פיש, גזר על דניס טרטיאקוב 13 שנות מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצוי בסך 90,000 ש"ח לנפגעת, לאחר שהורשע באונס קטינה בת 17 בנסיבות מחמירות, חטיפה, כליאת שווא, חבלה חמורה ופריצה. הנאשם תקף את המתלוננת באלימות קשה, דקר אותה באמצעות נשק קר וגרם לה לפגיעות פיזיות ונפשיות קשות, תוך הפגנת אכזריות ותחכום. הנאשם לא הביע חרטה או לקח אחריות למעשיו, ונקבע כי הוא מהווה מסוכנות גבוהה. בית המשפט קבע כי העבירות בוצעו באירוע אחד, חמור במיוחד, המצדיק ענישה חמורה והרתעתית.

חברת אל-טרנס בע"מ ושני עובדיה הורשעו בעבירות לפי חוק שמירת הסביבה החופית, לאחר שביצעו עבודות תשתית מחוץ להיתר שניתן להם, תוך גרימת נזק ניכר לסביבה החופית. בית משפט השלום נמנע מהרשעתם, הסתפק בפיצוי סמלי ושל"צ, תוך התחשבות בנסיבותיהם האישיות ובהשלכות ההרשעה על עתידם התעסוקתי. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את ערעור המדינה על קולת הענישה וקבע כי אמנם לא יוחמרו הסנקציות להרשעה, בעיקר בשל התמשכות ההליכים, אך הוטלו פיצויים מוגדלים: 70,000 ₪ על החברה ו-20,000 ₪ על כל אחד מהעובדים, מתוך מטרה להעביר מסר הרתעתי ברור לפוגעים בסביבה וכדי לוודא שעבירות סביבתיות לא ישתלמו כלכלית.

ערעורה של וסילה מבארכה על הרשעתה וענישתה בגין גרימת מותו ברשלנות של הולך רגל בן 89, אשר חצה במעבר חציה בעיר נהריה. בית המשפט לתעבורה קבע כי המערערת, שנהגה ברשלנות כשלא הבחינה בהולך הרגל כלל עד לרגע הפגיעה, לא העניקה לו זכות קדימה, וגרסה אחרת שמסרה בבית המשפט – לפיה הפגיעה התרחשה מחוץ למעבר החציה – נדחתה כניסיונית, מאוחרת ומגמתית. חוות דעת מומחה ההגנה שניסתה לקבוע מהירות נסיעה גבוהה בהתבסס על ניפוץ שמשת הרכב נדחתה, ונקבע כי מדובר בנתון שאינו ודאי בשל משתנים רבים. בערעור טענה המערערת כי יש לבטל את ההרשעה או להקל בעונש, אך הנשיא אלרון שופטי המחוזי וינשטיין וליפשיץ, קבעו כי אין עילה להתערב במסקנות העובדתיות או בעונש – שכולל שישה חודשי עבודות שירות ופסילת רישיון לשמונה שנים – והוא מצוי בגדרי הענישה המקובלת למקרים מסוג זה. על כן הערעור נדחה.

עתירתו של האסיר רונן אביב לשחרור מוקדם ממאסר. אביב, המרצה מאסרו הרביעי בעקבות עבירות סמים, כבר זכה פעמיים בעבר לשחרור מוקדם אך היפר את תנאי שחרורו ושב לפשע. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו לאחר שקבעה כי לא השלים תהליך שיקומי משמעותי, קיימת לגביו מסוכנות, והמידע המודיעיני בעניינו שלילי. העותר הציג תכנית שיקום פרטית וטען לשינוי אמיתי, אך הנשיא אלרון והשופטים קבעו כי החלטת הוועדה התקבלה כדין, תוך שקילת כלל השיקולים לפי החוק, ובמיוחד לאור עברו הפלילי המכביד, אי עמידתו בתנאי רישיון בעבר והמלצות שליליות מרש"א. לפיכך, העתירה נדחתה.

המערער, פיראס נעימי, הורשע בבית משפט השלום בקריות בעבירות של פציעה בצוותא כשהעבריין מזוין ותקיפה סתם על ידי שניים או יותר, לאחר שתקף יחד עם שניים אחרים את בעל עסק לשטיפת מכוניות, הכה אותו בבקבוק זכוכית וגרם לו חבלות. המערער הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט קמא גזר עליו 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח, לאחר שקבע כי חלקו באירוע היה הדומיננטי. המערער ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה וביקש להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות, תוך הפנייה לתסקיר חיובי ולהסכם סולחה עם המתלונן. מנגד, המדינה טענה כי מדובר באירוע אלים חמור המצדיק עונש מאסר ממשי. הרכב השופטים בראשות הנשיא אלרון דחה את הערעור בקובעו כי אין חריגה ממדיניות הענישה, חלקו של המערער היה מרכזי, ואין הצדקה להתערבות בגזר הדין.

המערער הורשע בבית משפט השלום בעכו בעבירות של סחר בסמים מסוכנים והחזקה שלא לצריכה עצמית לפי פקודת הסמים המסוכנים. בגזר דינו הושתו עליו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכן 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. הערעור התמקד בחומרת העונש בלבד. ב"כ המערער טען, בין היתר, כי מדובר בכמות סם קטנה, וכי המערער פעל לאחר ששוטר יזם את המכירה (טענה ל"הדחה"). בנוסף הציג נסיבות אישיות מקלות – שירות צבאי, מערכת זוגית, הריונה של בת הזוג, היותו מפרנס יחיד, חלוף זמן (3 שנים) והיעדר הסתבכויות נוספות. מנגד, המדינה טענה שמדובר במעשים חמורים, הכוללים גם החזקת סמים מסוגים שונים ברכב, ולכן העונש ראוי ומידתי. הרכב השופטים דחה את הערעור, בקובעו כי גזר הדין מאוזן, התחשב בנסיבות האישיות של המערער, ואינו מצדיק התערבות. נקבע כי אין מדובר רק באירוע של מכירה אחת, אלא בעבירה רחבה יותר שיש בה כדי לפגוע באינטרס הציבורי במאבק בסחר בסמים.

בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב הנשיא אלרון והשופטים פוקס ופיש, גזר על יורי סוליימנוב עונש של מאסר עולם ועוד 3 שנות מאסר (שירוצו בחופף), מאסר על תנאי ופיצוי בסך 200,000 ש"ח לאלמנתו ובנו של המנוח, לאחר שהורשע ברצח בוריס זרצר ז"ל, שומר לילה במפעל, אותו רצח בירי מתוכנן ומתואם עם אחרים, באמצעות רובה צבאי. הנאשם לא נטל אחריות ולא הביע חרטה. בית המשפט הדגיש את חומרת מעשי הרצח, הקשר לפשע והשימוש בנשק, ופסק כי מדובר בפגיעה קשה בקדושת החיים ובביטחון הציבור, תוך קביעת מתחם ענישה חמור בהתאם לערכים המוגנים שנפגעו ומדיניות הענישה הנוהגת.

פסק הדין עוסק בערעור המדינה על גזר דינו של המשיב 2, פואד מנור, אשר נדון בבית משפט השלום למאסר על תנאי בלבד. בכתב האישום המקורי תואר כי מנור, יחד עם שני שותפים אחרים המתינו ברכב מילוט בבזמן ששותף רביעי פרץ לבית וגנב ממנו מחשב נייד, טלפון סלולרי ותכשיטי זהב. במסגרת ערעור המדינה, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יתווספו לגזר דינו 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בניכוי ימי מעצרו בפועל. הרכב שופטי המחוזי – הנשיא אלרון (אב"ד), ליפשיץ ופורת, אימץ ברוב דעות את ההסכמה לאחר שהמשיב נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות. יתר רכיבי גזר הדין המקורי נותרו בעינם.

בפסק הדין נדון ערעורו של מחמוד וותד, שהורשע בעבירות מס לפי חוק מע"מ ופקודת מס הכנסה, בשל אי הגשת דוחות ודיווחים לשנים 2007–2009. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את רוב טענותיו, כולל טענות להבטחה שלטונית, כשל בייצוג וטענה כי מדובר בעבירות "טכניות", אך קיבל את הערעור באופן חלקי בשל הסרת מחדלים חלקית לאחר מתן גזר הדין. על אף שמערער נמצא לא כשיר לריצוי העונש בעבודות שירות בשל התנהלות עבריינית בעבר, הוחלט להפחית את עונשו מ־12 ל־8 חודשי מאסר בפועל, תוך שמירת יתר רכיבי גזר הדין על כנם.