ערעור על חומרת העונש שהושת על המערער, שהורשע בביצוע שיטתי ומתוחכם של עבירות תרמית בשוק ההון, בהיקף של מאות מיליוני שקלים. בית המשפט העליון, בפסק הדין הוחלט לדחות את הערעור ברובו תוך הפחתה חלקית בלבד של סכום החילוט.

ערעור על הרשעת המערערת בעבירת ניסיון לרצח כמעשה טרור, לאחר שניסתה לדקור חיילים בירושלים ממניע לאומני, וכן בערעור על חומרת עונשה – 15 שנות מאסר. המערערת טענה כי לא התכוונה להרוג, אלא רק "להיהרג" בידי חיילים, וניסתה לשכנע כי הודאתה במשטרה לא הייתה מהימנה. השופט אלרון, שכתב את פסק הדין, דחה את הערעור על ההרשעה תוך שקבע כי הודאת המערערת הייתה מפורטת, עקבית ומבוססת, ושילובה עם תיעוד וידאו מזירת האירוע מלמד על כוונה ממשית להמית. אלרון הדגיש את חומרת המעשה ומניעו האידיאולוגי במסגרת חוק המאבק בטרור. עם זאת, לאור התפתחות רפואית עדכנית בעניינה של המערערת, בית המשפט קיבל את הערעור על גזר הדין בלבד, והפחית את עונשה ל־14 שנות מאסר בפועל.

פסק דין זה עוסק בסוגיות עקרוניות בנוגע לחיפוש בטלפונים ניידים ובמחשבים בשלב החקירה, טרם הגשת כתב אישום. ההליכים עסקו בשתי פרשות: האחת בעניינו של יואל שמעון (חשד לייבוא סמים), והשנייה בעניינם של יועצי תקשורת של ראש הממשלה לשעבר (פרשת "הטרדת עד המדינה" בתיק 4000). בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של תשעה שופטים, דן בפרשנות סעיף 23א לפקודת סדר הדין הפלילי וקבע את ההלכות הבאות: ככלל, בקשות לחיפוש בחומר מחשב (לרבות טלפונים ניידים) יידונו במעמד צד אחד, לשם שמירה על יעילות וחשאיות החקירה – אך במקרים חריגים ייתכן דיון במעמד הצדדים. אין זכות השגה מוקדמת (ערעור או ערר) על החלטה לתת צו חיפוש כזה לפני ביצועו – ניתן לערער רק לאחר מכן, לרוב במסגרת הליך החזרת תפוס. אם בוצע חיפוש בלתי חוקי מוקדם, הדבר עשוי להשפיע על הבקשה לצו חיפוש חדש – אך רק במקרים חריגים תידחה הבקשה על בסיס זה בלבד. הדיון חשף מתחים בין זכויות החשוד לפרטיות לבין הצורך בחקירה יעילה, ונקבעו אמות מידה להגבלת הפגיעה בזכויות אלה. חוות הדעת של השופט יוסף אלרון, אף שהייתה במיעוט, תרמה רבות לגיבוש הדיון והעלתה את החשיבות שבאיזון פרטני ומבוקר בין זכויות חוקתיות לצורכי אכיפה.

פסק דין זה עוסק בפרשנות סעיף 40א(א)(1) לפקודת התעבורה, הקובע עונש פסילת רישיון מינימלי של 10 שנים ל"נהג מועד". השאלה שעמדה להכרעה הייתה האם הרשעה אחת הכוללת מספר עבירות (שנדונו יחד בגזר דין אחד) נחשבת ליותר מהרשעה אחת לעניין הסעיף. דעת הרוב, שנכתבה בידי השופט יוסף אלרון והתקבלה על-ידי השופט מינץ, קובעת כי רק אם ניתנו שני גזרי דין נפרדים בעשר השנים שקדמו לעבירה – ניתן להפעיל את עונש החובה. בכך נדחתה עמדת המדינה שביקשה לפרש את הסעיף באופן מרחיב, תוך הסתמכות על מספר האירועים או כתבי האישום. לעומתם, השופט נעם הנדל היה בדעת מיעוט וסבר שיש להסתפק בשתי הכרעות דין נפרדות (גם אם נגזרו יחד). בכך נקבעה הלכה פרשנית מצמצמת לגבי תנאי הפעלת הסנקציה של פסילה ממושכת, תוך דגש על עקרון הוודאות ופרשנות מצמצמת להוראות עונשיות.

המערערים, עולי תימן שעלו ארצה בשנות ה-50 וצאצאיהם, הגישו לבית המשפט המחוזי בת"א תביעה נגד המדינה והסוכנות היהודית, בגדרה ביקשו פיצויים בגין הנזקים הנפשיים הקשים שנגרמו להם מחמת היעלמות ילדיהם ואחיהם מבתי התינוקות במחנות העולים בהם שוכנו עם עלייתם ארצה ומבתי החולים, במסגרת הפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן". בית המשפט המחוזי דחה את התביעה ובית המשפט העליון הפך את ההחלטה והורה לפצות את המערערים.

ערעור על פסק דין שהתקבל בבית המשפט המחוזי בירושלים בו הוחלט לדחות את עתירה של המערערים נגד החלטת המועצה הארצית לתו"ב להקים מרכז מבקרים במתחם קדם, סמוך לגן הלאומי הסובב את חומות העיר העתיקה בירושלים. ברוב דעות הוחלט לדחות את הערעור.

ערעור שהגיש אדם שהורשע בעבירה של מעשה סדום בקטינה בת משפחה ובשתי עבירות של מעשה מגונה בקטינה בת משפחה, שביצע כלפי בת אחותו, על חומרת העונש שנגזר עליו – 11 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצויים כספיים. הוחלט לא להקל את העונש.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בו נגזר על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 8 שנים וחצי לצד ענישה נלווית בגין הרשעתו בסיוע לרצח בכוונה של דודתו. הערעור נדחה.

המערער, קטין כבן 15.5 שנים במועד ביצוע העבירות, הורשע על פי הודאתו בעבירת רצח ביסוד נפשי של אדישות ובעבירות נשק. בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער גזר עליו 15 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית ועל כך הוגש הערעור. הקטין ירה בשכן משפחתו בעת שזה עמד על המדרכה ברחוב בו התגוררו, זאת מתוך כוונה לפגוע בו, לאחר שירה בו נמלט מהזירה וכעבור כשעתיים נפטר הקורבן מהפצעים האנושים שנגרמו לו. הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע אדם שעבד כמאבטח ברצח לאחר שתוך כדי עימות עם אדם אחר שלן בביתו, ירה בו המאבטח באקדחו. בתיק זה המאבטח עירער על חומרת העונש.

על המערער נגזר עונש של 13.5 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו בעבירות ניסיון לרצח ושיבוש מהלכי משפט. הוא עירער על הכקעת הדין ועל חומרת גזר הדין. השופט אלרון לא ראה לנכון להפוך את ההרשעה אך כן הציע להפחית את העונש מ-13.5 ל-12 שנים וזאת מכיוון שניסיון הרצח אירע בעת שמצבו הנפשי של הנאשם היה מעורער עקב נפילת בנו שנתיים קודם לכן במהלך שירותו הצבאי. יתר הרכב השופטים הסכים להחלטה.