בדצמבר 2013 הסיע המערער את המתלוננת לביתה בתור נהג רכב הסעות באזור ירושלים. במהלך הנסיעה אמרה המתלוננת למערער שהיא תנשק אותו כשיגיעו ליעדה. משהגיעו, החנה המעער את הרכב וכעבור כ-2 דקות יצא ממנו המתלוננת כשמעט מזרעו של המערער על גופה ומעט ממנו על בגדיה. המתלוננת הגישה תלונה במשטרה ונלקחו דגימות דנ"א מהזרע שהיה על בגדיה. המשטרה לא הצליחה לאתר את רכב המערער משום שלא ניתן תיאור מדויק שלו והחקירה לא העלתה דבר עד שלבסוף התיק נסגר במאי 2014. כעבור כ-4 שנים, בשנת 2018 נלקחה מהמערער דגימת דנ"א בגלל עברה אחרת שיוחסה לו ומהיתה התאמה לבדיקה הישנה הוגש נגדו כתב אישום בעוון ביצוע אונס וניסיון למעשה סדום. בסופו של דבר הוא זוכה מהאשמות אלה אך הורשע בעבירה של מעשה מגונה ונגזר עליו עונש של 20 חודשי מאסר בפועל ופיצוי המתלוננת בסך 30,000 ש"ח. המערער עירער על ההרשעה ועל חומרת עונשו ואילו המדינה עירערה על ההרשעה בטענה שיש להרשיע את המערער בעבירות של אינוס ומעשה סדום. לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות, הגיעו השופטים למסקנה כי להרשעה במעשה מגונה אכן יש הצדקה בעוד שאין בסיס להרשעה בעבירות שהמדינה יחסה למערער ועל כן העונש שקיבל הולם את העבירה ומכאן שדין העתירות להדחות.

עומאר עירער על חומרת העונש שגזר עליו בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לאחר שהורשע ברצח גיסו ואחיינו. הערעור נדחה.

העותר, תושב דורא/יתיר, ריצה בעבר תקופת מאסר בגין הרשעתו בעבירה של חבלה ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. העותר נעצר בסוף 2023, ומוחזק במעצר מינהלי החל מינואר 2024 לחצי שנה. לטענת באת-כוח המשיבים, צו המעצר המינהלי הוצא לאחר שעלה ממידע מודיעיני חסוי כי העותר הוא פעיל חמאס, מעורב בפעילות ארגונית המסכנת את ביטחון האיזור וחשוד בהסתה ועידוד פעילות אלימה נגד ישראל. השופט אלרון החליט בהסכמת השופטים האחרים בדיון, לדחות את העתירה של העציר.

ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע בהן הורה על פרסום כתב אישום מושחר בחלקו ביחס לפרשה מושא הערעור. לצד זאת, דחה את בקשת המערער לצמצם את צו איסור הפרסום ולאפשר את פרסום שמו של פלוני הנאשם בעבירות ריגול חמור, מסירת ידיעה סודית וקבלת דבר במרמה ופרטים נוספים על הפרשה. לאחר דיון ושקילת טענות הצדדים, החליט השופט אלרון לדחות את הערעור.

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים. המערער החליט ליצור קשר עם ארגון הטרור חיזבאללה על מנת לסייע לו בביצוע פעילות ביטחונית נגד ישראל ממניע לאומני. המערער הורשע בעבירות שיוחסו לו על בסיס הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. לטענת המערער, בכתב ובדיון שהתקיים לפנינו, העונש שנגזר עליו מחמיר עמו יתר על המידה בנסיבות העניין. השופט אלרון החליט לדחות את הערעור ולהשאיר את העונש על כנו בהסכמת שאר השופטים בדיון.

ערעור על גזר הדין שהתקבל בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפיו המערער, סרגיי יפימוב, הורשע בבעבירה של רצח בנסיבות מחמירות, משנקבע כי דקר למוות את גריגורי גריגורייב ובהתאם הוחלט על עונש של מאסר עולם חובה. הוחלט לדחות את הערעור ולהשאיר את העונש על כנו.

ביום 12.10.2023 ביצע המפגע חאלד עבד אלפתאח מוחמד אלמחתסב פיגוע טרור על רקע לאומני בסמוך לתחנת משטרת שלם בעיר העתיקה בירושלים. כתוצאה מהפיגוע נפצע שוטר אחד באורח אנוש ושוטר נוסף באורח קל. המפגע נוטרל בסמוך לזירת הפיגוע על ידי שוטרים ששהו במקום. העתירה שהוגשה על ידי בני משפחתו של המפגע מופנית נגד צו החרמה והריסה שהוציא מפקד פיקוד העורף המתייחס לדירה בתוך מבנה בן 3 קומות בשכונת בית חנינא בירושלים שבה התגורר המפגע. ברוב דעות של השופטים אלרון ומינץ הוחלט לדחות את הערעור ולהוציא לפועל את צו ההריסה שהוציא מפקד פיקוד העורף.

על יאסין נגזר עונש של 22 שנות מאסר בפועל, לצד עונש מאסר על תנאי וענישה נלווית; וזאת בגין הרשעתו ברצח רעייתו – אמינה יאסין ובעבירת איומים. המדינה ערערה על קולת העונש בעוד המשיב ערער על חומרת העונש. השופט אלרון החליט להקל את העונש מ-22 ל-20 שנות מאסר בפועל, תוך הבהרה כי הקלה זו מקורה בנסיבות המקרה והיא אינה מבטאת את מדיניות הענישה הנקוטה בידי בית המשפט ביחס לעבירת הרצח הבסיסית.

ערעור על גזר הדין שהתקבל בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפיו המערער, סרגיי יפימוב, הורשע בבעבירה של רצח בנסיבות מחמירות, משנקבע כי דקר למוות את גריגורי גריגורייב ובהתאם הוחלט על עונש של מאסר עולם חובה. הוחלט לדחות את הערעור ולהשאיר את העונש על כנו.

המשיב, יליד שנת 2005 , קטין כבן 17 ביום ביצוע העבירה, הורשע על פי הודאתו ברצח וכן בעבירות של חבלה במזיד והיזק בזדון. בית המשפט המחוזי בחיפה גזר עליו 13 שנות מאסר בפועל לצד עונשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למשפחת הנרצח. הפרקליטות ערערה על קולת העונש וטענה כי יש להחמירו. הוחלט ברוב קולות לדחות את הערעור בניגוד לעמדת השופט אלרון שהיה שסבר כי נסיבות המקרה מצדיקות החמרה של העונש.

ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בדבר הרשעת המערער בעבירות מין שביצע במשך שנתיים בגיסתו בעת שהיתה קטינה כבת 8-10. הוחלט לדחות את הערעור.