בתיק זה נדון ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום להאריך את המועד שהוקצב למשיב, מועאד אבו ריש, להמצאת רישיונות שיאפשרו את החזרת רובה ציד שתפסה המדינה. המשיב הורשע בציד לא חוקי ונגזר עליו עונש הכולל גם הוראה להחזרת הרובה, בכפוף להצגת רישיונות בתוקף עד מועד מסוים. לאחר שלא עמד במועד, ביקש המשיב הארכה בשל עיכובים מצד הרשויות. ברוב דעות (השופטים ליפשיץ ווינשטיין), נדחה ערעור המדינה ונקבע כי לבית המשפט השלום סמכות להאריך את המועד, בין מכוח סעיף 87 לחוק העונשין, בין כסמכות עזר, מאחר ומדובר בהחזרת תפוס ולא בהחלטת חילוט. דעת המיעוט של השופט אלרון סברה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות מאחר ופסק הדין כבר הפך לחלוט, ויש להורות על חילוט הרובה.

בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב הנשיא אלרון והשופטים פוקס ופיש, גזר על עלאא זיוד עונש של 25 שנות מאסר בפועל, מאסרים על תנאי ופיצויים בסך כולל של 340,000 ש"ח לארבעת קורבנותיו, לאחר שהורשע על פי הודאתו בארבע עבירות של ניסיון לרצח ובחזקת סכין ממניע גזעני, במסגרת פיגוע דריסה ודקירה שביצע בצומת גן שמואל באוקטובר 2015. הנאשם פגע בשני חיילים, קטינה ועובר אורח, וגרם להם פציעות פיזיות ונפשיות קשות. גזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון, ובית המשפט ציין את חומרת המעשים, המניע הלאומני והשלכותיהם הקשות, תוך מתן דגש על הרתעת מפגעים נוספים והגנה על הציבור.

דיון בערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב, שהורשע לפי הודאתו בשורת עבירות רכוש חמורות, בהן גניבת רכבים, פריצה, חבלה מכוונת, פירוק חלקים מכלי רכב, החזקת כלי פריצה והפרעה לשוטר. בית משפט השלום הסתפק בצו מבחן, של"צ והארכת מאסר מותנה, תוך הסתמכות על המלצת שירות המבחן לשיקום, אך ערכאת הערעור קבעה כי מדובר במקרה קיצוני המצדיק התערבות, בשל חומרת העבירות, עברו הפלילי המכביד של המשיב, ביצוע העבירות בהיותו אסיר ברישיון והפער הלא מוצדק בענישה בינו לבין שותפו שנגזרו עליו 21 חודשי מאסר. לפיכך, הוחלט להחמיר את עונשו של המשיב ל-24 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת שני עונשי מאסר מותנים בחלקם במצטבר.

בפסק הדין הנדון, דחה בית המשפט המחוזי חיפה את ערעור המדינה על החלטת בית משפט השלום להימנע מהרשעת המשיב, שהודה בציד לא חוקי של חיות בר מוגנות ללא רישיון והחזקת חיית בר. בית המשפט קמא הסתפק בצו של"צ בהיקף 180 שעות, בהתבסס על תסקיר חיובי ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות החריגות של המשיב, בן 39, נעדר עבר פלילי, אב לשלושה, שהרשעה עלולה לגרום לפיטוריו ולפגיעה קשה ביכולתו להשתלב בשוק העבודה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר במקרה חריג המצדיק הימנעות מהרשעה, תוך מתן בכורה לשיקולי שיקום, וציין כי אין להשוות את עניינו של המשיב לזה של נאשם אחר בפרשה, שלו עבר פלילי שונה ונסיבות אחרות.

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל באופן חלקי את ערעורו של ג'באר עומר על גזר דינו של בית משפט השלום, והורה כי עונש המאסר בן שישה חודשים שנגזר עליו ירוצה בעבודות שירות. המערער הורשע על פי הודאתו בעבירות של פריצה לרכב, גניבה, חבלה במזיד לרכב והסתייעות ברכב לביצוע פשע, בגין מספר פריצות לרכבים בחניון הרכבת בבנימינה בשנת 2014. שירות המבחן לא המליץ על חלופה טיפולית, אך ציין שהמערער עובד, נשוי ואב לשניים, ומודה במעשיו. הערעור התבסס בעיקר על עקרון אחידות הענישה, שכן שותפו של המערער, שהואשם בכתב אישום חמור יותר, נידון לאחר ערעור ל-5 חודשי עבודות שירות. בנסיבות אלה, ובהיעדר שוני מהותי בין המקרים, קבע ההרכב – הנשיא אלרון והשופטים וינשטיין וליפשיץ, כי יש להחיל את עקרון השוויון ולהמיר את המאסר של המערער בעבודות שירות, תוך שמירה על אורכו המקורי – 6 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין נותרו בעינם.

ערעור שהגיש יונס זהי ג'יהאד על החלטת בית המשפט המחוזי, שהטילה עליו קנס של 70,000 ₪ והוצאות משפט בגין ביזיון בית משפט. ג'יהאד, שאינו צד רשמי להליך, בנה בית על מקרקעין בכפר ערערה על אף צו מניעה שאסר בנייה במקום, בטענה שלא ידע על הצו. בית המשפט קבע כי ג'יהאד היה מודע לצו, הפר אותו ביודעין, פעל יחד עם אביו, הנתבע בתיק, ואף המשיך את הבנייה לאחר חקירתו במשטרה ולמרות צירופו להליך. נדחתה טענתו כי אין להטיל סנקציה מאחר והבנייה הושלמה, ונקבע כי יש להרתיעו מהמשך הפרות. נפסק כי ניתן להשית סנקציה על אדם שאינו צד פורמלי להליך אם ידע על הצו וסייע בהפרתו. בית המשפט הדגיש את חומרת ההפרה, החשש מהמשך בנייה בלתי חוקית והצורך להעביר מסר ברור לצדדים אחרים בהליך פירוק השיתוף. הערעור נדחה והמערער חויב בהוצאות נוספות.

עאמר יונס הורשע באי הגשת שישה דוחות מע"מ במועדם בית משפט השלום גזר עליו 3 חודשי מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 50,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים אלרון, ליפשיץ ווינשטיין) דחה את טענותיו ביחס לחומרת העונש אך, בשל היותו נעדר עבר פלילי, מצבו הכלכלי והבריאותי, ומאמציו החלקיים להסרת המחדלים, קיבל את ערעורו באופן חלקי: עונש המאסר יירוצה בעבודות שירות והקנס הופחת ל-30,000 ש"ח. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

בפסק הדין, ערער נדב טל על הרשעתו בתקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לאחר שדחף אדם מבוגר פעמיים בעקבות הערה על חניה לא חוקית בחניית נכים, וגרם לו לחבלות פיזיות. בית משפט השלום הרשיע את טל על פי הודאתו, חרף המלצת שירות המבחן לבטל את ההרשעה בשל נסיבותיו האישיות, חרטתו וסיכון נמוך להישנות העבירה, והשית עליו מאסר על תנאי, קנס ופיצוי בסך 15,000 ש"ח. טל ערער בבקשה לביטול ההרשעה והפחתת הפיצוי, אך בית המשפט המחוזי (השופטים אלרון, ליפשיץ ווינשטיין) דחה את הערעור על ההרשעה תוך שעמד על חומרת העבירה כלפי זקן ועל עקרון ההרתעה, וקבע כי לא הוכחה פגיעה תעסוקתית ממשית. עם זאת, הערעור התקבל חלקית והפיצוי הופחת ל-10,000 ש"ח.

בפסק הדין הנידון, נדחה ערעורם של המערערים על החלטת בית משפט השלום שלא להטיל סנקציה מחמירה על המשיבה בגין אי קיום מלא של פסק דין קודם, שעסק בצו עשה להריסת בנייה בלתי חוקית על דרך ציבורית ביוקנעם. המחלוקת עסקה בהיקף פינוי הדרך הציבורית בין מגרשי הצדדים, כאשר המערערים טענו כי המשיבה לא קיימה את פסק הדין במלואו, ואילו המשיבה טענה כי קיימה את חלקה. בית המשפט המחוזי קיבל את קביעות המודד שמונה בהסכמה, אשר מצא כי הדרך מתחלקת בין מגרשי שני הצדדים, וכי המשיבה עמדה ברובה בחובותיה לפי פסק הדין. עם זאת, נקבע כי קביעת בית המשפט קמא לפיה המערערים חייבים לפנות את חלקם בדרך ולהתיר גישה למשיבה – חורגת מסמכותו ומתחום ההליך, שכן המשיבה לא הגישה תביעה שכנגד ולא נתבקש סעד נגדי. לפיכך, הערעור נדחה ברובו, למעט סייג לקביעה בדבר חובת המערערים, וללא צו להוצאות.

ערעורו של וולקוביץ׳ על חומרת עונשו לאחר שהורשע בתקיפת אחותו וגרימת חבלה חמורה. המערער, בעל עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות, תקף את אחותו בעת שהיה תחת השפעת אלכוהול וגרם לה שברים בפנים, חתך עמוק ודרש ניתוח ואשפוז. בית משפט השלום גזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל והפעיל במצטבר 12 חודשי מאסר מותנה נוספים – סה"כ 36 חודשים. המחוזי קבע כי העונש סביר, מאוזן ומשקף את חומרת העבירה ונסיבותיה, במיוחד לאור עברו הפלילי המכביד והעדר שיקולי שיקום ממשיים. נקבע כי אין להתערב בגזר הדין וכי המאסר המותנה הופעל כדין במצטבר. הערעור נדחה.

בפסק הדין זה דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את ערעורו של פלוני על חומרת העונש שנגזר עליו – 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 7,500 ש"ח – בגין ביצוע מעשה מגונה בכוח. המערער, נעדר עבר פלילי, דחף אישה לרכבה בחניון ציבורי, ניסה להפשיל את מכנסיה, חיכך את איבר מינו בגופה ושפך עליה את זרעו. אף שהמערער לקח אחריות ושולב בטיפול, בית המשפט קמא קבע כי חומרת המעשה, הפגיעה הקשה במתלוננת והערכת המסוכנות הבינונית לא מצדיקים חריגה לקולא ממתחם הענישה, שנקבע בין 12 ל-36 חודשי מאסר. המחוזי אישר את הקביעה, דחה את טענות ההגנה וקבע כי העונש הולם את נסיבות המקרה ואינו מצדיק התערבות.