בית המשפט המחוזי בחיפה דן בערעור על הכרעת דין של בית משפט השלום בקריות, שבו הורשע המערער בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבת זוג, איומים, היזק לרכוש במזיד, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ותקיפה סתם כלפי בת זוגו לשעבר ושתי חברותיה, בשלושה אירועים נפרדים שהתרחשו בין 2007 ל-2008. ההרשעה התבססה על עדויות המתלוננת, חברותיה, שכנה ושוטרים שהוזעקו למקום. הרכב בית המשפט המחוזי, בראשות השופט יוסף אלרון (אב"ד) ולצידו השופטים משה גלעד ומנחם רניאל, דחה את הערעור וקבע כי הכרעת הדין מבוססת היטב על קביעות מהימנות ועובדה, שאין מקום להתערב בהן בערכאת ערעור. בית המשפט דחה את טענות ההגנה בדבר סתירות בגרסאות והבהיר כי הן אינן מהותיות או מצביעות על חשש לאמירת שקר. נקבע כי עדויות עדי התביעה, רובם ניטרליים, היו עקביות ואמינות, בעוד גירסת המערער נמצאה מיתממת ובלתי מהימנה. לפיכך, הערעור נדחה והושאר בעינו גזר הדין – 3 חודשי עבודות שירות, מאסר מותנה וקנס.

ערעורו של לירן בן רחמים על חומרת העונש שנגזר עליו בגין עבירות של גידול, ייצור, החזקה ושימוש בסמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית וכן בערעור שכנגד מטעם המדינה על קולת העונש. המערער הורשע על פי הודאתו בגידול 196 שתילי קנאביס במשקל כולל של כ-20.5 ק"ג ובהחזקת ציוד לגידול סמים. בית משפט השלום בחיפה גזר עליו 11 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס בסך 20,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה ל-18 חודשים. בית המשפט המחוזי, בהרכב השופטים יוסף אלרון (אב"ד), משה גלעד ומנחם רניאל, דחה את שני הערעורים בקובעו כי אף שהעונש נוטה לקולא, הוא מאוזן בשים לב להטלת קנס משמעותי ולשיקולים אישיים כגון היעדר עבר פלילי והודאה. נקבע כי לא נפל פגם משפטי בגזר הדין, לרבות סמכות בית המשפט להטיל קנס או לפסול רישיון נהיגה, גם ללא בקשה מפורשת של המדינה.

נבפרשה זו דון אישום במעשה מגונה שביצע הנאשם, סב חורג, בקטינה כבת חמש וחצי בעת שלנה בביתו. על פי כתב האישום, בלילה השני לשהותה, ניגש הנאשם אל מיטתה, הפשיל את מכנסיה ונגע בגופה לשם גירוי מיני. הנאשם טען כי רק בדק אם הרטיבה, כפי שקרה בלילה הקודם. הרכב השופטים – סגן הנשיאה יוסף אלרון (אב"ד), השופט עודד גרשון והשופט אברהם אליקים – קבע כי קיימות סתירות בעדות הילדה וכן קשיים ראייתיים נוספים, ולכן זיכו את הנאשם מחמת הספק.

המשיב הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים, החזקת סכין שלא כדין וגניבה, לפי חוק העונשין. בית משפט השלום גזר עליו 10 חודשי מאסר בפועל והפעיל עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים במצטבר, כך שסך הכל נגזרו עליו 20 חודשי מאסר. המדינה ערערה על קולת העונש בטענה כי מדובר בענישה מקלה שאינה משקפת את חומרת המעשים, במיוחד נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב – 10 הרשעות קודמות ב-49 תיקים – והשימוש בסכין בעת ביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי, בהרכב השופטים יוסף אלרון (אב"ד), משה גלעד ומנחם רניאל, קבע כי מדובר בסטייה ניכרת לקולא ממתחם הענישה ההולם, במיוחד לאור מסוכנותו של המשיב והיעדר שיתוף פעולה שיקומי. לפיכך, הוחמר עונשו של המשיב ונגזרו עליו 24 חודשי מאסר, אשר יחד עם המאסר המותנה המופעל מצטברים ל-34 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם, בן זוגה של המתלוננת ואב ילדיה, הואשם בשתי עבירות של אינוס, כליאת שווא ואיומים. נקבע כי הנאשם כפה על אשתו לקיים עמו יחסי מין פעמיים בניגוד להסכמתה החופשית, תוך הפעלת כוח ואיומים, וזאת על אף שסירבה בשל היותו נשא HIV. בנוסף, ביום האירוע השני, מנע ממנה לצאת מהבית ולקחת עמה טלפון נייד. עדות המתלוננת נמצאה מהימנה, עקבית ונמסרה מייד לאחר האירוע, גם לאחר שניסתה לחזור בה מהתלונה בעקבות לחץ מצד משפחת הנאשם. השופטים, מפי השופט אברהם אליקים, ובהסכמת השופטים אלרון (אב"ד וגרשון, קבעו כי הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

הנאשם, שוטר לשעבר, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון (ללא הסכמה לעונש), בשלוש פרשות נפרדות שכללו עבירות חמורות של ירי באקדח לעבר אזרחים, איומים, תקיפה, היזק בזדון, ושיבוש מהלכי משפט, שבוצעו ממניעים אישיים ותוך ניצול מעמדו כשוטר. על כך, גזר עליו בית המשפט המחוזי בחיפה, בראשות השופט יוסף אלרון, עונש של 4 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי לעבירות אלימות מסוג פשע ו-6 חודשי מאסר על תנאי לעבירות שיבוש, תקיפה והיזק בזדון, וכן פיצוי בסך 10,000 ₪ למתלונן. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשים, את השימוש הפסול בנשק חם, את הפגיעה באמון הציבור במשטרה ואת דפוס ההתנהגות הבריוני של הנאשם. אף שנשקלו לקולא נסיבות אישיות כמו שירות צבאי, העדר עבר פלילי והבעת חרטה מסוימת, בית המשפט קבע כי מדובר בהתנהגות עבריינית חוזרת מצד איש ציבור, והצדיק ענישה מרתיעה.

במקרה הנידון, הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את עדי רווח (נאשמת 1) ואורלי וונדה (נאשמת 2) בעבירות מין והתעללות חמורה שביצעו, כל אחת לפי חלקה, כלפי חוסים הסובלים מפיגור שכלי ונפשי קשה, בעת ששימשו מטפלות במוסד שיקומי. הנאשמות הורשעו בגרימת מעשה סדום, גרימת מעשים מגונים, התעללות נפשית ומינית בחסרי ישע, כאשר רווח נמצאה כדומיננטית והיוזמת, בעוד וונדה נגררה אחריה. בית המשפט התרשם כי הנאשמות לא נטלו אחריות אמתית, לא הפנימו את חומרת המעשים ולא הביעו חרטה כנה. שירות המבחן לא המליץ על שיקום, והערכת המסוכנות של רווח העידה על מסוכנות גבוהה. לאור חומרת המעשים, פגיעתם בחסרי הישע ובאמון הציבור, נגזרו על רווח 4 שנות מאסר בפועל ועל וונדה 2 שנות מאסר בפועל, וכן מאסרים על תנאי. בית המשפט הדגיש את הצורך בהגנה על חסרי הישע ובענישה מרתיעה.

סמיון רייטבורג, מעסה בספא במלון "יערות הכרמל", הורשע ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה בביצוע אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים בתיירת מארצות הברית, שבאה לטיפול עיסוי ונפגעה מינית באופן חמור תוך ניצול מצבה הפגיע ואי הסכמתה החופשית. הנאשם כפר באשמה, הטיל את האחריות על המתלוננת ולא הביע חרטה. שירות המבחן והערכת המסוכנות ציינו כי הנאשם חסר אמפתיה, בעל עולמו הרגשי רדוד, ומסוכן להישנות עבירה. בית המשפט קבע כי המעשים מצדיקים עונש מחמיר בשל חומרתם, הפגיעה הקשה במתלוננת וניצול בוטה של האמון שניתן בו. נגזרו עליו 8 שנות מאסר, מהן 6 שנים לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 100,000 ש"ח למתלוננת.

הנאשם חטיב הורשע לאחר הודאה בהסדר טיעון, בעבירות ביטחוניות חמורות: מגע עם סוכן חוץ, קשר לסייע לאויב במלחמה ומתן שירות להתאחדות בלתי מותרת. חטיב נפגש מספר פעמים עם סוכן חוץ מטעם ארגון חיזבאללה, מסר מידע על מתקנים ביטחוניים ואישים בישראל, והסכים לבצע משימות איסוף מודיעין נוספות – עד שנעצר. בית המשפט הדגיש את חומרת הפגיעה האפשרית בביטחון המדינה ואת העובדה שמעשיו לא הופסקו ביוזמתו. עם זאת, התחשב בגילו הצעיר של הנאשם, היעדר עבר פלילי, נטילת האחריות, חרטה כנה, והתמיכה הרחבה ממשפחתו ומקהילתו. נגזרו עליו 7 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי, לצד הכרה בצורך להרתיע את הרבים בעבירות מסוג זה.

המערער הורשע על פי הודאתו בשני אישומים: שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון וביטוח, הפרעה לשוטר ונהיגה פוחזת; וכן בפריצה לרכב, גניבה ממנו ושימוש בכרטיסי חיוב גנובים במרמה. בית המשפט השלום גזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילת רישיון. המערער עירער על חומרת העונש וטען לערעור על רקע מצבו הנפשי – סכיזופרניה פראנואידית ואחוזי נכות גבוהים – אך בית המשפט המחוזי קבע כי העונש שנגזר עליו מאוזן, מתחשב בנסיבותיו, ונשען על תסקירי שירות מבחן שהצביעו על סיכון גבוה, חוסר שיתוף פעולה טיפולי, והתמכרות לסמים. עוד הודגש עברו הפלילי העשיר של המערער והמשך ביצוע עבירות גם לאחר הגשת כתב האישום. לפיכך, הערעור נדחה.

זיו סער, צעיר בן 18 בעת ביצוע העבירה, הורשע על פי הודאתו בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות, לאחר שבמהלך ויכוח על מגרש כדורסל השליך אבן לעבר קטין ממרחק קצר, ופצע אותו. בית משפט השלום בעכו גזר עליו מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן ופיקוח של שירות המבחן. הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה התמקד בהרשעה עצמה, בטענה כי יש להימנע ממנה כדי לאפשר את גיוסו לצה"ל, בהתאם להמלצת שירות המבחן. בית המשפט המחוזי, מפי השופט יוסף אלרון (אב"ד), דחה את הערעור. נקבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק הימנעות מהרשעה, שכן מדובר במעשה אלים חמור שהסתיים בפציעה ממשית של הקורבן. נקבע כי אין יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה לבין הפגיעה הנטענת בעתידו של המערער, וכי לא הובאה ראיה לכך שההרשעה תמנע את גיוסו לצה"ל. נפסק כי שיקולי שיקום חשובים, אך האינטרס הציבורי במלחמה באלימות גובר בנסיבות מקרה זה. לפיכך, הערעור נדחה וההרשעה נותרה על כנה.