ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום, אשר גזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של תקיפה, איומים והיזק לרכוש בזדון שביצע כלפי בני משפחתו. חרף חומרת המעשים והיעדר שיתוף פעולה בשלב מוקדם, התרשם הרכב שופטי המחוזי מהתייצבות המערער להליך גמילה ושינוי חיובי בהתנהגותו. בהסתמך על תסקיר שירות המבחן שהמליץ על שיקום, קיבל ההרכב את הערעור באופן חלקי, הפחית את עונש המאסר ל-6 חודשים אותם ירצה בעבודות שירות, והעמידו בצו מבחן למשך 18 חודשים. נקבע כי קיימת עדיפות לשיקול השיקום, בהתאם לסעיף 40ד' לחוק העונשין, תוך הדגשה שמימוש הפוטנציאל השיקומי ישרת גם את החברה כולה.

נאשם שהיה כבן 17 בעת ביצוע שורת עבירות מין חמורות בשני קטינים בני 10 ו-11. הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של מעשים מגונים, מעשי סדום, ניסיונות למעשה סדום ואיומים, שבוצעו תוך שימוש באלימות, הפחדה וניצול חולשת הקורבנות לאורך תקופה ממושכת. שירות המבחן והמרכז להערכת מסוכנות העריכו את רמת מסוכנותו של הנאשם כבינונית-גבוהה וציינו היעדר חרטה, הכחשה וחוסר יכולת לגלות אמפתיה או להשתלב בהליך טיפולי. השופטין הדגישו את חומרת המעשים, את הנזק הנפשי הקשה שנגרם לקורבנות ואת הצורך בהרתעה, וגזר על הנאשם 8 שנות מאסר, מתוכן 6 שנים לריצוי בפועל ו-2 על תנאי, וכן פיצוי כספי בסך 40,000 ₪ לכל אחד מהקטינים. כמו כן הומלץ לשבץ את הנאשם במסגרת טיפולית מתאימה לעברייני מין.

הנאשם הורשע בביצוע עבירות חמורות כלפי בת זוגו לשעבר, אם ילדיו, בהן ניסיון לרצח, תקיפת קטין, תקיפה סתם, איומים, הפרת צווי הגנה ופגיעה בפרטיות. לפי הכרעת הדין, הנאשם פרץ לדירת המתלוננת בניגוד לצווי הרחקה, כשהוא מצויד במוט ברזל, והכה אותה בראשה ובגופה באכזריות רבה לנגד עיני ארבעת ילדיהם הקטינים, תוך שהוא דוחף וסוטר להם בעת שניסו להגן על אמם. מעשיו גרמו למתלוננת שברים, חתכים וחבלות קשות, וכן לפציעת אחד הילדים. ההגנה טענה לשכרות, אך טענה זו נדחתה לאחר שנקבע כי לא התקיימו סימני שכרות. הרכב השופטים מפי השופט אלרון (אב"ד) ובהסכמת השופטים גלעד ורניאל, קבע שהנאשם נהג מתוך תכנון מוקדם, הצטייד במפתח הדירה ובמוט לצורך ביצוע כוונתו, והביע כוונה להרוג את המתלוננת במהלך התקיפה. הכרעת הדין התבססה על עדויות מפורטות של המתלוננת, ילדיה, עדי ראייה, חוקרי ילדים, שוטרים, אנשי מד"א, עובדים סוציאליים ותיעוד חקירתי, אשר חיזקו את גרסת המתלוננת. טענות ההגנה נדחו ונקבע כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר.

ערעורו של אמיר לביא על רכיב המאסר בפועל בגזר דינו של בית משפט השלום בחדרה, שהטיל עליו 12 חודשי מאסר בגין עבירות של איומים וגרימת חבלה חמורה לשכנו, בעקבות תקיפה קשה שגרמה לו לנכות זמנית של 30%. למרות חומרת המעשים, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי והקל בעונש נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה (כחמש שנים), תסקיר מבחן חיובי ועדות על שיפור במצבו הרגשי של המערער ותחילת תהליך שיקומי. בהתאם לכך, קוצר עונש המאסר ל-6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, והמערער הועמד בצו מבחן למשך 18 חודשים, תוך הבהרה כי כל הפרה תוביל לריצוי יתרת העונש במאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

במסגרת הסדר טיעון הורשע מופיד אבו מוך בהריגה, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת נשק, לאחר שירה למוות בנאהד אבו מוך במהלך קטטה שנבעה מזעם על נהיגתו הרועשת. הנאשם הצטייד מבעוד מועד באקדח, השתמש בו וירה לעבר אדם נוסף. בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב בראשות השופט יוסף אלרון, קיבל את הסדר הטיעון והשית על הנאשם 20 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי של 150,000 ש"ח למשפחת המנוח. בגזירת העונש התחשב בית המשפט בנטילת האחריות של הנאשם, עברו הנורמטיבי ונסיבות חייו, אך הדגיש את הצורך בענישה מרתיעה בשל חומרת העבירות, השימוש בנשק בלתי חוקי והקלות שבה ניטלו חיי אדם.

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר על נאשם שהורשע בשני מקרי אינוס אשתו, איומים וכליאת שווא, עונש של 6 שנות מאסר בפועל, לצד מאסרים על תנאי. הנאשם כפה על אשתו לקיים עמו יחסי מין תוך איום בפגיעה חמורה, חרף התנגדותה וחרדותיה מהידבקות ב-HIV ממנו סבל. בנוסף, נהג לאיים עליה ועל בני משפחתה לאורך כשנתיים, ואף כלא אותה בבית. בגזר הדין, שניתן בהרכב בראשות השופט יוסף אלרון, הדגישו השופטים את חומרת הפגיעה בכבודה, גופה ונפשה של המתלוננת ואת הצורך בהרתעה כלפי אלימות מינית בתוך המשפחה. על אף עברו הנורמטיבי של הנאשם, מצבו הבריאותי והיעדר עבר פלילי, קבע בית המשפט כי חומרת המעשים מצדיקה ענישה משמעותית ומרתיעה.

ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב בבית משפט השלום בעכו, לאחר שהורשע על פי הודאתו בעבירת התפרצות לבית תפילה – כנסייה מרונית בעכו – בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין. בית משפט קמא גזר עליו חודשיים מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי. המדינה ערערה בטענה שמדובר בעונש קל באופן ניכר נוכח חומרת העבירה, הפגיעה ברגשות דתיים, ו-6 הרשעות קודמות של המשיב. הרכב בית המשפט המחוזי, בראשות השופט אלרון (אב"ד) ולצידו השופטים משה גלעד ומנחם רניאל, קבע כי גזר הדין חרג ממתחם הענישה ההולם (6–24 חודשי מאסר), ובחר להתערב בעונש ולהעמידו על 6 חודשי מאסר בפועל. זאת, תוך שמירה על יתר רכיבי גזר הדין והבעת מורת רוח מהתמשכות ההליכים, אך ללא מיצוי הדין, מתוך איזון בין חומרת המעשה לבין חלוף הזמן והשבת הרכוש.

הנאשם יאסר עאבד הואשם בביצוע עבירות מין חמורות בקטין בן 16, לרבות מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה, וסיפוק משקה משכר לקטין, תוך ניצול מצבו כשהיה שתוי ונרדם. גרסת המתלונן הייתה עקבית, מהימנה ומפורטת, נתמכה בעדויות בני משפחתו, בחוות דעת רפואית שתיארה סימני חבלה התואמים את גרסתו, ובעדויות נוספות. מנגד, גרסת הנאשם נמצאה בלתי מהימנה, שזורה סתירות ותואמה עם חברו פאדי לשין, עמו שוחח הנאשם במהלך המעצר. טענתו כי המתלונן הוא זה שיזם מגע מיני – נדחתה מכל וכל. לאור מכלול הראיות, הרשיע בית המשפט, בהרכב בראשות השופט אלרון יחד עם השופטים גרשון ואליקים, את יאסר עאבד בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום.

אדם שהורשע על פי הודאתו בעבירת גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין ובעבירות תעבורה נוספות, לאחר שגרם לתאונת דרכים קטלנית בכביש 6, בה נהרג בן דודו ונפצעו אחותו ואמו, על אופן ריצוי עונש המאסר שנגזר עליו – 3 חודשי מאסר בפועל – בטענה כי יש להמירו לעבודות שירות, בהתאם להמלצת שירות המבחן ולנוכח תקופת הפסילה הארוכה שהושתה עליו. הרכב בית המשפט המחוזי, בראשות השופט יוסף אלרון (אב"ד) ולצידו השופטים משה גלעד ומנחם רניאל, דחה את הערעור בקובעו כי גזר הדין אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת ואף נוטה לקולא. בית המשפט הדגיש את חומרת התנהגות הנהיגה, ובה כללה נהיגה במהירות מופרזת עם צמיגים לא תקניים, ואת תוצאות התאונה הקשות, תוך קביעה שהמלצת שירות המבחן אינה מכריעה כשלעצמה.

המערער הורשע על פי הודאתו בכך שבחזקתו היה אקדח ומחסנית ריקה באתר בנייה בכפר ג'דיידה. בית משפט השלום בעכו גזר את עונשו תוך התחשבות בהודאה, העדר עבר פלילי והמלצת שירות המבחן, אך הדגיש את חומרת העבירה. הוא עירער על חומרת וסוג העונש. הרכב המחוזי, בראשות השופט יוסף אלרון (אב"ד) ולצידו השופטים משה גלעד ואברהם אליקים, קבע כי העונש שנגזר הוא ברף התחתון של מתחם הענישה ואינו מצדיק התערבות. עם זאת, קיבל הערעור בחלקו והורה לנכות מתקופת המאסר את ימי המעצר שקדמו לגזר הדין.

חורי עירער על חומרת העונש שנגזר עליו – 18 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 100,000 ש"ח ומאסר מותנה – לאחר שהורשע, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עשר עבירות של ניכוי תשומות שלא כדין והפצת חשבוניות פיקטיביות לפי חוק מע"מ. הרכב השופטים, בראשות יוסף אלרון (אב"ד) ולצידו משה גלעד ומנחם רניאל, דחה את הערעור תוך שציין כי העונש הוטל במסגרת טווח הענישה שסוכם בין הצדדים, אינו חורג ממדיניות הענישה ואינו מצדיק התערבות. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות כגזילת כספי ציבור ואת הצורך בענישה מרתיעה.