בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב – סגן הנשיאה יוסף אלרון (אב"ד) והשופטים עודד גרשון ואברהם אליקים, גזר על מאהר חאג' מוחמד 14 שנות מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר נוספים מהפעלת מאסר על תנאי (סה"כ 14.5 שנות מאסר בפועל), ושנתיים מאסר על תנאי. בנוסף, חויב הנאשם לשלם פיצוי של 50,000 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים. הנאשם הורשע לפי הודאתו בשני אישומים חמורים: באישום הראשון – אינוס ומעשים מגונים בקטינה בת 17.5, תוך איומים ואלימות קשה; באישום השני – תקיפה אלימה של בעל חנות בניסיון שוד, אשר גרמה לו לחבלות ראש חמורות ואשפוז. כמו כן צורפה הרשעה בגניבה של כרטיס סים. הנאשם בעל עבר פלילי עשיר (15 הרשעות), סובל מהפרעה נפשית חמורה, ונמצא במסוכנות בינונית-גבוהה. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשים, את הפגיעות הקשות בנפגעים ואת עברו הפלילי של הנאשם, אך שקל את הודאתו ולקיחת האחריות וחסכון בעדות המתלוננים, ובכך בחר לגזור עליו עונש חמור אך שאינו חורג ממתחם הענישה ההולם.

בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב השופטים יוסף אלרון (אב"ד), משה גלעד וד"ר מנחם רניאל, גזר על מחמוד עלי עונש של 9 שנות מאסר, מתוכן 7 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי, וכן פיצויים בסך כולל של 90,000 ש"ח לשמונה מתלוננות. עלי הורשע, לאחר שהודה במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה לעניין העונש, בשורת עבירות מין חמורות שביצע בשמונה קטינות בין השנים 2006–2011, בהן ניסיונות אינוס, מעשים מגונים, לקוח של קטין, הטרדה מינית והתנכלות. הנאשם נהג להעסיק קטינות בעבודות גינון ולבצע בהן את העבירות תוך ניצול מצבן הכלכלי והנפשי, הפעלת מניפולציות רגשיות, ולעיתים תשלום עבור מגע מיני. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשים, את הדפוס המתמשך של ניצול קטינות, ואת הפגיעה הנפשית העמוקה שנגרמה למתלוננות. עם זאת, נשקל מצבו האישי של הנאשם, גילו (68), הבעת החרטה והודאתו, והעונש נגזר בגבול העליון של המתחם (4–10 שנות מאסר).

הנאשם הורשע, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה, איומים, הדחה בחקירה ומעשה מגונה, אשר בוצעו לאורך השנים על רקע אלימות מתמשכת כלפי אשתו, לעיתים לעיני ילדיהם הקטינים. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשים, את הדפוס המתמשך של אלימות ושליטה, ואת השימוש באיומים כדי להרתיע את המתלוננת מהגשת תלונות. אף שנשקלו שיקולים לקולא כגון הודאה, חרטה, רצון לשיקום והליך טיפולי שהנאשם החל בו, קבע בית המשפט כי חומרת העבירות מחייבת ענישה משמעותית ומרתיעה, ודחה את המלצת שירות המבחן להסתפק באפיק שיקומי בלבד.

עפ"י כתב האישום בתיק זה, הנאשם, יליד 1966, ביצע שורה של מעשים מגונים בבתו הקטינה במשך מספר שנים, כאשר היא הייתה מתחת לגיל 16. הנאשם, שהכחיש את המעשים לאורך כל הדרך, הורשע במעשים אלו אך זוכה מחמת הספק מעבירה דומה שבוצעה לכאורה כלפי בת אחרת. בית המשפט קבע כי המעשים שביצע הנאשם חמורים במיוחד, בין היתר בשל המסגרת הדתית-חרדית שבה חונכה המשפחה, הפער בין הדמות האבהית הסמכותית שהציג כלפי חוץ לבין מעשיו בפועל, וההשפעה הקשה שהייתה לכך על הקורבן ועל יתר בני המשפחה. הערכת המסוכנות שנערכה לנאשם העידה על רמה נמוכה-בינונית של מסוכנות, אך הודגש כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא הפגין אמפתיה לקורבן, ולא נמצא מתאים למסלול שיקומי. לאחר בחינת הנסיבות, גזרו השופטים על הנאשם שתי שנות מאסר בפועל, שנת מאסר על תנאי ופיצוי כספי עבור המתלוננת בסך 50,000 ש"ח.

במקרה זה, דקרה הנאשמת את בן זוגה לשעבר שלוש פעמים באמצעות שני סכינים, וגרמה לו חבלה חמורה, שכללה פציעה בבית החזה שפגעה בריאה. האירוע התרחש בעת ששהו יחד במחסן, לאחר ששהו זמן מה בבית הנאשמת. הצדדים הגיעו להסדר טיעון שבמסגרתו הוסכם על טווח ענישה של 3 עד 5 שנות מאסר בפועל, כאשר הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום המתוקן. על כן הנאשמת, אם לשישה, הורשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב השופטים אלרון (אב"ד), גרשון ואליקים, התחשב בנסיבות חייה הקשות, מצבה הנפשי, הודאתה המוקדמת והעדר עבר פלילי, לצד חומרת המעשה, והטיל עליה 4 שנות מאסר בפועל (מיום מעצרה) ו-24 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים.

המערערת, עליזה ראובני, הורשעה בבית משפט השלום בזיוף מכתב והצגתו כמכתב של עורך דין במסגרת סכסוך אזרחי, ונגזרו עליה קנס, מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה. היא ערערה על ההרשעה בטענה שלא זייפה את חתימת עורך הדין או את חותמתו, והמסמך שנשלח אינו זהה להעתק שהוגש כראיה. בית המשפט המחוזי קבע כי הכרעת הדין לא התמודדה כראוי עם השאלה אם המסמך שהוגש (העתק) זהה למקור שנשלח, נוכח סתירות בעדויות, והחזיר את התיק לבית משפט השלום להשלמת ההכרעה בעניין זה, תוך אפשרות לשמוע ראיות נוספות.

על רקע סכסוך עם בת זוגו לשעבר, דקר הנאשם תחילה את האישה ופצע אותה, ולאחר מכן רדף אחר בן זוגה החדש ודקר אותו למוות. בית המשפט, בהרכב השופטים יוסף אלרון (אב"ד), משה גלעד וד"ר מנחם רניאל, הרשיע את הנאשם וגזר עליו עונש של מאסר עולם בגין הרצח ו-4 שנות מאסר בפועל בגין החבלה, שירוצו במצטבר. בנוסף, נגזרו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 75,000 ש"ח לכל אחד מהנפגעים – שלושת ילדיו של המנוח והמתלוננת.

גבר בן כמאל הורשע בגרימת מוות ברשלנות ועבירות תעבורה חמורות, לאחר שנהג ברכבו כנהג חדש ללא מלווה ובמהירות מופרזת, פגע בעמוד תאורה, וגרם למות חברו ופציעת אחרים. בית משפט השלום גזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, פסילת רישיון וקנס, אך המדינה עירערה על קולת העונש ובית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בסטייה מהותית ממתחם הענישה ההולם, והעמיד את עונשו על 8 חודשי מאסר בפועל. עם זאת, שאר רכיבי העונש נותרו על כנם, תוך התחשבות בגילו הצעיר, מצבו הנפשי והשיקולים השיקומיים.

בפסק הדין זה דן בית המשפט המחוזי בחיפה בערעור הדדי: המדינה ערערה על קולת העונש שנגזר על בן עמי בגין עבירות של איומים ותקיפת קטין, והמשיב ערער על חומרת העונש וביקש להמיר את המאסר בעבודות שירות. בן עמי הורשע באיומים חמורים כלפי אנשי צוות חינוכי וקטין בבית ספר, ובתקיפה של הקטין, וכן בעבירות נוספות שנדונו במקביל בתיק אחר. למרות עברו הפלילי והחומרה שבמעשיו, החליט הרכב השופטים – אלרון, גלעד ורניאל, מטעמים חריגים של שיקום, נסיבות אישיות קשות, חלוף זמן, והיעדר המשך עבריינות מאז, להמיר את ששת חודשי המאסר בעבודות שירות ולהוסיף רכיב של פיצוי כספי למתלוננים. פסק הדין מבהיר כי אין בכך הקלה כללית במדיניות הענישה על עבירות מסוג זה, אלא החרגה נדירה בנסיבות מיוחדות.

הנאשם, יהודה יהועלאשיט, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, איומים והחזקת סכין, לאחר שדקר את בת זוגו לשעבר במספר רב של דקירות בכל חלקי גופה על רקע סירובה לחדש את הקשר עמו. בעקבות מעשיו נגרמו למתלוננת חבלות פנימיות חמורות וצלקות גופניות ונפשיות. בית המשפט, בהרכב השופטים יוסף אלרון (אב"ד), עודד גרשון ואברהם אליקים, גזר עליו 10 שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי בסך 25,000 ש"ח למתלוננת.

מוחמד מחאמיד הורשע ברצח עלאם אבו רעד ז"ל, צעיר מאום אל-פחם, שנדקר למוות ביער הסמוך לעירו במהלך בילוי לילי שכלל שתיית אלכוהול עם חברים. ההרשעה התבססה בעיקר על עדותו של בן דודו הקטין של הנאשם, א', שנכח בזירה, ומסר גרסה מפורטת, עקבית ומפלילה לאחר "שבירה" בחקירה, ובה תיאר כיצד הנאשם, בעקבות דברים שפגעו בו, סטר למנוח, בעט בו, זרק עליו אבנים, ולאחר מכן דקר אותו שוב ושוב בכל חלקי גופו, עד למותו. גרסת א' נתמכה בממצאים פורנזיים, כולל כתם דם של המנוח על מכנסיו, ובאי-מהימנות גרסת הנאשם, אשר שיקר בחקירות, טען לאליבי מופרך, וניסה לתאם גרסאות. בית המשפט, בהרכב השופטים יוסף אלרון (אב"ד), משה גלעד וד"ר מנחם רניאל, דחה את טענות ההגנה (לרבות אליבי, שכרות, או הטלת אחריות על א'), קבע שהנאשם ביצע את הרצח במכוון, וגזר עליו מאסר עולם.